החלטה בתיק רע"א 1783/03

1.        זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה) שלא להתיר את זימונם של עדים מסוימים במסגרת תביעה בגין לשון הרע שמנהל המשיב כנגד המבקשים.

           עניינה של ההחלטה נשוא הבקשה הוא כתבת טלוויזיה שפורסמה במהדורת החדשות של הערוץ הראשון, מפיה של המבקשת 1, מספר ימים לאחר שעורך-דין רוני בראון הודיע על התפטרותו מכהונתו כיועץ משפטי לממשלה, משרה אליה מונה זמן קצר קודם לכן. לפי האמור בכתבה, מונה עורך דין בראון כיועץ משפטי לממשלה בלחצו של חבר הכנסת לשעבר אריה דרעי, שעמד באותה עת בפני אישומים פליליים. במסגרת הכתבה, יוחסה למשיב מעורבות בהליך המינוי:

"לפני חודשים ספורים, בזמן שמיכאל בן יאיר עדיין משמש יועץ משפטי לממשלה, נפגש איש העסקים דוד אפל עם חברו אריה דרעי. 'יש לי בשבילך יועץ משפטי מושלם', אמר אפל לדרעי, 'מדובר בעו"ד רוני בראון, והוא בעל סגולות מופלאות מבחינתנו: הוא יהיה שלנו, הוא עסקן בליכוד, הוא היה מאמנו של צחי הנגבי'. 'שתי הסגולות האחרונות מסירות כל חשד של מעורבות מצידנו במינוי' סיכמו לעצמם דרעי ואפל".

           בעקבות פרסום הכתבה, הגיש המשיב כנגד המבקשים תביעה בגין לשון הרע. התביעה נמחקה על הסף בבית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון, במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, פסק כי יש באותו חלק בכתבה המתייחס למשיב משום פרסום לשון הרע, והורה להחזיר את התיק לערכאה הדיונית על מנת שתכריע אם יש בפרסום כדי להקים למבקשים אחריות כלפי המשיב מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

2.        במסגרת ההליך העיקרי, טוענים המבקשים להגנת "אמת דיברתי", מכוח הוראת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. בבקשת רשות הערעור שבפני עותרים הם כנגד החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשותיהם להזמין עדים שלטענתם עשויים לסייע  בהוכחת הגנתם.

           בנסיון לערער את מהימנותו של המשיב, ביקשו העותרים, באמצעות שלושה עדים - האדון ירון ארם והגברות נעמי שוורץ פטרושקה ורוחמה אברהם - להפריך את גרסתו של המשיב בפרשה אחרת - הנוגעת לביקורו של ראש עיריית אתונה בירושלים. בית המשפט פסק כי שאלת מעורבותו של המשיב בפרשה האמורה אינה רלבנטית לטענת ההגנה של המבקשים, שכן היא נוגעת לעניין צדדי ולא לפרשה נשוא הפלוגתא. ככלל, כך ציין בית המשפט, אין להתיר הבאת ראיות או עדים שמטרתם היחידה היא הפרכת תשובתו של העד בעניינים צדדיים. במקרים חריגים, כך נאמר, ראוי להתיר הבאת ראיות הנוגעות לעניין צדדי, אם יש להן השלכה מיידית וישירה על מהימנותו של העד, הניתנת להוכחה פשוטה וחד משמעית ואינה כרוכה בהארכה בלתי סבירה של הדיון. תנאים אלה, כך קבע בית המשפט קמא, אינם מתקיימים במקרה הזה, שכן הפרכת גרסתו של המשיב בפרשה האחרת תהא מסורבלת ותגזול זמן רב. כיוון שכך, דחה בית המשפט את הבקשה.

           בית המשפט גם דחה את בקשתם של העותרים להזמין לעדות את ראש הממשלה לשעבר ושר האוצר דהיום, בנימין נתניהו. בית המשפט פסק כי הואיל ועדותו אינה קשורה לקטע הכתבה הנוגע למשיב, אין היא רלבנטית, ואין מקום להתירה.

3.        העותרים ביקשו גם לזמן לעדות את חוקרי המשטרה ואת הפרקליטים שבררו את פרטי הפרשה נשוא הכתבה, וזאת על מנת להציג את המסמכים המצויים בתיקי  החקירה, לרבות פלטי שיחות הטלפון שנערכו בין המשיב לבין אריה דרעי, וכן את הדוח הציבורי שפרסמו פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בנוגע לפרשה. בית המשפט התיר את הבאת הודעותיו של המשיב במשטרה. עם זאת, דחה את הבקשה להביא את פלטי השיחות בין המשיב לבין אריה דרעי, חרף קבילותם, שכן המשיב ממילא הודה בקיומן של שיחות רבות בין בראון, דרעי ובינו בתקופה הרלבנטית. בית המשפט קבע כי אין מקום לאפשר את הצגתם של יתר המסמכים, בשלב זה, וזאת משום חוסר הידיעה בדבר מהותם, אופיים ומעמדם הראייתי. לבסוף פסק בית המשפט כי הדוח הציבורי אינו קביל, בשל שהוא בבחינת עדות מפי השמועה, ואין הוא מהווה "תעודה ציבורית", כמשמעותה בסעיף 29 לפקודת הראיות. אשר על כן, דחה גם בקשה אחרונה זו.

           על החלטות אלה של בית המשפט קמא משיגים העותרים בבקשת רשות הערעור שבפני. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

4.        כלל הוא שאין בית משפט זה ממהר להתערב בדרך ניהול המשפט בערכאה הדיונית, במהלך המשפט עצמו, בהיעדר חשש ממשי לעיוות דין. לגוף הדברים, לא מצאתי עילה להתערב, בשלב זה, במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין מקום לשמיעת ראיות הנוגעות למהימנות גרסתו של המשיב בפרשיה אחרת שאינה נשוא המשפט. ממילא אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא לזמן את האדון ירון ארם ואת הגברות נעמי שוורץ פטרושקה ורוחמה אברהם לעדות. כן אין פגם בהחלטה שלא לזמן את מר בנימין נתניהו לעדות, ככל שזו נועדה להבהיר נסיבות שאינן עומדות להכרעה בתיק הנוכחי.

           לעניין הודעות שנמסרו במשטרה ושאינן הודעותיו של המשיב, ניתן להגישן רק ככל שהן קבילות ועל-פי כללי הראיות או בהסכמה. הוא הדין בדוח שחיברו פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. בשלב זה הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי המדובר בעדויות מפי השמועה (בדרך בה מבוקשת הצגתם בבית המשפט כראיה). לעניין מסמכים אחרים המצויים בתיק החקירה של המשטרה, לא נסגרה בפני המבקשים הדרך על-ידי בית המשפט המחוזי, ונותרה בידיהם האפשרות להציגם בדרך הנכונה.

           התוצאה היא שלא מצאתי עילה, בשלב זה, להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. משאמרנו כל אלה, יודגש כי אין בכך כדי להביע דעה לגבי היקף ההגנה העומדת למבקשים כנגד תביעת המשיב בבית המשפט המחוזי.

           הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ל' אב תשס"ג (28.8.2003).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: